שמש צהובה מטפסת על הרי אדום. חופי אילת מתמתחים, כסאות הפלסטיק נפתחים, שמשיות פורשות זרועות, חובבי יקיצה מוקדמת כבר צועדים על החוף או מסמנים טריטוריה עם מגבת. החוף עדיין שקט, אבל היקום המקביל שמתנהל במפלס כפות הרגליים של המשכימים, התעורר מזמן. דג קטנטן מקפץ מתוך המים אל היבשה, מסתכל על החוף בעיניים הסקרניות שלו וחוזר לים. סרטן לבוש קונכיה מטפס על סלע בתקווה לגרד אצות לארוחת בוקר. שחף מגיע לרחרח באזור, אם לא יתפוס סרטן ימצא לו איזו רכיכה. שבילים ארוכים משורטטים בקו חלש בקרקע הרכה. כמה אבקועים, צבי-ים בני יומם, צעדו אתמול את צעדיהם הראשונים לכיוון הים, מונחים על ידי אור הירח. צעד קטן לצב, צעד גדול לעבר החיים החדשים שלו.

ברוכים הבאים לחופי מפרץ אילת, האזור בו נפגש הים עם היבשה. הוא יפה, הוא זמין והוא עושה את העבודה גם עבור אלה שלא מתים על הים. מי לא מגיע לחוף הים כדי לתפוס צבע או טבע?  אבל אם חשבתם שחופים הם רק כסאות פלסטיק, ארטיקים וגעגועים לנחל, תחשבו שוב: החיים שמתנהלים כאן, קרוב לכפכפי ההוויאנס שלכם, עולים על כל דמיון. החוף הוא לא רק המבואה הפוטוגנית לדבר האמיתי, הוא עולם אקולוגי שלם ומגוון ומלא יצירתיות וחוסן של החיים בו.

קשה לדבר על חופי מפרץ אילת כעל דבר אחד. הם שונים מאד בסוג המצע, הקרקע שאתם פורשים עליה את המגבת כדי לרבוץ. יש חופים בעלי מצע רך, חולי. יש חופים סלעיים - שנוצרים משברי סלעים ושלדי אלמוגים, צדפות וחלזונות שפעם חיו כאן. ויש חופים שהם קצת מזה וקצת מזה. באופן גס מאד, החופים הדרומיים של אילת מאופיינים במצע סלעי, ואילו האזורים הצפוניים מתאפיינים במצע חולי.

כדי לסבך עוד קצת את העניינים, את אזורי החוף נוהגים לחלק לרצועות לפי הקרבה שלהן למים והשפעת הגאות והשפל. המרחק מקו המים קובע – הרי תנאי סביבת הקיוסק בכניסה לחוף שונים מאד מהחול הרטוב הזה שבו חופרים ילדים בריכה, נכון?. לכן, כל רצועה כזאת באזורי החוף מתאפיינת בבעלי החיים המיוחדים שלה שמתמודדים עם התנאים שהיא מכתיבה. למשל, באזור שמי הים לא מגיעים אליו בכלל, אין לאלמוגים או לספוגים מה לחפש. באזור שבו מי הים מכים בעוצמה אין לסרטן חולות או ללטאה יבשתית מה לחפש.

אז נתחיל בעל-כְרית, רצועת החוף שנמצאת מחוץ לטווח השפעתן של הגאות והשפל ולכן לא נשטפת במים, אבל עדיין מושפעת מרסס מי הים. מי שחי כאן מתמודד עם שמש קופחת, יובש קיצוני ורוחות יבשות מהמדבר. בגלל רסס המלח המליחות גבוהה מאד ואין מים זמינים, ודווקא כאן, באזור המאתגר הזה, בחרו נקבות צבי הים לחפור גומה בחול ולהטיל בה את ביציהן, לא רחוק מהמקום שהן עצמן בקעו - מורשת זאת מורשת. הן כמובן לא דיירות קבע, האבולוציה החזירה את צבי הים לים הפתוח, אבל הביצים זקוקות לאוויר ולכן בחרו האימהות בחוף החולי כמחלקת לידה.

כבודן של הצבות במקומן מונח, אבל מלך חיי הלילה של העל-כרית החולי הוא סרטן אחד תזזיתי שחי רק בחופי ים סוף, ויקרא שמו בישראל: חולון ים-סופי. רגלי העיפרון שלו נראות מטופפות בהליכת צד על הקרקע, העיניים שלו שתולות על שני גבעולים. קצוות העיפרון הננעצות במצע הן הברקה למי שחי בחולות, כמו גם גבעולי העיניים שמקנה לבעליו שדה ראייה רחב. רוב שעות היום החולונים חיים במחילות שהם חופרים עד לשכבה לחה ומצננת ששומרת עליהם מפני החום והקרינה. כמו ישראלי מצוי החולון לא נוהג לפנות פסולת בניין, ולכן תלוליות העפר שלו עומדות לא רחוק מהמחילה. יש הטוענים שהתלוליות הגדולות בכלל נועדו להרשים את הנקבות, כי בינינו, מי מאתנו לא מתלהבת מתלולית עפר. את האוכל יוצאים סרטני החולון לחפש באזור המפגש בין הים לחוף - פגרי בעלי חיים, אצות וגם ביצים של צבי ים.

לצערנו הרב, להיעלמותם מהנוף החופי אנחנו אחראים – רמסנו מחילות, נסענו בחוף, החלפנו את החול - וכל שנותר לאחרוני סרטני חולון ים-סופי לעשות הוא להתגייס לחיל הים. סרטני החולון הצליחו לשרוד בשטח צבאי סגור של חיל הים בחוף הצפוני הקרוב לגבול ירדן. כיוון שהוא סגור לציבור יכולים הסרטנים להתרוצץ ולחפור ללא הפרעה - או יותר נכון כמעט ללא הפרעה, כי מסתבר שגם באזור צבאי יש מדי פעם פעילות צבאית. 1

מי שמחפש אקשן בהילוך גבוה ימצא אותו באזור הכְרית - הרצועה שבין קו הגאות העליון לקו השפל המרבי. רצועת הכרית מוכת גלים בהגדרה ולכן מאתגרת מאד למחייה.

דמיינו שאתם יצור קטן באזור הקרוב לים - מה שבשביל בני האדם הוא גל קטן, עבורכם הוא צונאמי. התנודות בתנאים הסביבתיים מהירות - פעם הים מתנפץ עם גליו ופעם הוא לא, וכשהוא לא מגיע הכול יבש ומלוח. במפרץ אילת שנמצא באזור מדברי, הניגוד החריף בין הים ליבשה קיצוני. רוצים ניגוד חריף? שימו לב לנתון הבא – ההפרש בין טמפרטורת סלע החשוף לקרינה ממושכת על החוף לבין מי הים הקרובים אליו הוא 35 מעלות צלזיוס.

ברור שבאזור מאתגר כזה לא לכולם מתאים להשתתף ב"הישרדות – הכרית", ולכן, באופן טבעי מגוון המינים נמוך יחסית. איך גרים במקום כזה? דיור זמני הוא בדרך כלל מאפיין מפתח בכרית.  יש כאלה שמגדילים ראש – ושריון – ומוצאים פתרון לדיור בר השגה. בלוטי ים הם סרטנים שעטופים בשריון גיר קשה בייצור אישי – הם הפרישו גיר שהדביק אותם למצע, וכך נוצר מבנה גיר חרוטי. כשיש לך שכנים רבים שעושים בדיוק כמוך, נוצר מתחם יורטים מרשים שקל לראות על פני הסלעים שלחוף הים. שירותי ההסעדה של בלוטי הים פועלים בהגשה עצמית: הם מנפנפים ברגליים ומסננים להם פלנקטון מהמים, ואז נפטרים מהמים באלגנטיות בחזרה למים– בקיצור: לא צריך להוריד את הזבל. בזמן שפל, כשחם ויבש והטמפרטורות מזנקות, הם אוטמים את היורט שלהם בדלתיים כפולות. יורט יורט אבל לא פעם מטפס עליו חילזון רעב בעל שם תמים וטעים כמו "ארגמנית ערמונית". לחילזון הערמוני קונכיה עגולה וניטים – זיזים בולטים, והוא שולח חדק ונועץ אותו בבעל היורט. אחרי שסיים לאכול אותו, המבנה ישמש יצורים אחרים שמתגוננים מהשמש.  מה עושים יושבי הסלעים עם קרינת השמש החזקה? תשמעו מה מצאו חוקרים בבלוט-ים שנקרא בלוטן ענק – כ-80 אחוזים מקרינת האינפרה אדום מוחזרת ממנו הודות להרכב מיוחד של צבעי הקונכייה שלו.

ברור שבאזור מאתגר כזה לא לכולם מתאים להשתתף ב"הישרדות – הכרית", ולכן, באופן טבעי מגוון המינים נמוך יחסית. איך גרים במקום כזה? דיור זמני הוא בדרך כלל מאפיין מפתח בכרית.

יש כאלה שמגדילים ראש – ושריון – ומוצאים פתרון לדיור בר השגה. בלוטי ים הם סרטנים שעטופים בשריון גיר קשה בייצור אישי – הם הפרישו גיר שהדביק אותם למצע, וכך נוצר מבנה גיר חרוטי. כשיש לך שכנים רבים שעושים בדיוק כמוך, נוצר מתחם יורטים מרשים שקל לראות על פני הסלעים שלחוף הים. שירותי ההסעדה של בלוטי הים פועלים בהגשה עצמית: הם מנפנפים ברגליים ומסננים להם פלנקטון מהמים, ואז נפטרים מהמים באלגנטיות בחזרה למים– בקיצור: לא צריך להוריד את הזבל. בזמן שפל, כשחם ויבש והטמפרטורות מזנקות, הם אוטמים את היורט שלהם בדלתיים כפולות. יורט יורט אבל לא פעם מטפס עליו חילזון רעב בעל שם תמים וטעים כמו "ארגמנית ערמונית". לחילזון הערמוני קונכיה עגולה וניטים – זיזים בולטים, והוא שולח חדק ונועץ אותו בבעל היורט. אחרי שסיים לאכול אותו, המבנה ישמש יצורים אחרים שמתגוננים מהשמש.  מה עושים יושבי הסלעים עם קרינת השמש החזקה? תשמעו מה מצאו חוקרים בבלוט-ים שנקרא בלוטן ענק – כ-80 אחוזים מקרינת האינפרה אדום מוחזרת ממנו הודות להרכב מיוחד של צבעי הקונכייה שלו. 2

בכלל - כדי לשרוד את הסחרחרה בתנאים כדאי להצטייד במעטה גוף קשיח שישרוד את הגלים, ואם יש לך גם דבק שידביק אותך לסלעים מה טוב. צלחית אילתית לדוגמא, היא קונכייה הדומה לצלחת שטוחה מאד. לקונכיה יש פתח גדול וחסר מכסה והיא בעלת רגל גדולה וחזקה שמצמידה אותה למצע, כך אפילו גלי ים חזקים לא ינתקו אותה ממקומה. עקשנית זאת. היא ניזונה מאצות שהיא מכרסמת תוך כדי הליכה על הסלע. ביום היא נחה, כי חם למות, ובלילה היא מתחילה את המסיבות.

בכלל בחופים הסלעיים מככבים יצורים שפיתחו מנגנוני הגנה מצוינים להתמודדות עם היובש. מה שכן, יש מי שחצה את הקווים והוא קופץ לביקור ברצועת הכרית הסלעית - דג קטן בשם זנקן הסלעים. כולה כמה סנטימטרים אורך, אבל פעלולן רציני: הוא מזנק מהים לאזור היבש ומסוגל לבלות במשך זמן ממושך מחוץ למים. כן, כן, שמעתם נכון, דג מחוץ למים.

הזנקן שוכן בסדקי סלעים שנחשפים בגאות ושפל. הגוף שלו מותאם להיצמד אליהם ולהגן על עצמו מגלים חזקים, והוא מזנק מנקודה לנקודה בקפיצות זריזות, החגב של הים. הוא מסוגל "לנשום" גם במים בעזרת זימים, וגם באוויר, דרך העור וחלל הפה. הזנקן אוכל אצות או מה שמזדמן, ומנצל אזור בחוף שאין לו תחרות. בקיצור: אמרתם "הסתגלות לסביבה מאתגרת", אמרתם זנקן.

הרצועה האחרונה והחביבה היא תת-הכרית, האזור הסמוך לקו החוף שמכוסה במים בכל שעות היממה ולכן התנאים בו יציבים יחסית, ובהתאם - מגוון המינים בו גדול וייחודי (ועליו תוכלו לקרוא בבתי הגידול של השונית הרדודה והקרקעית החולית). כדאי לדעת - חוף הים הוא ממש לא רק אתר תיירותי שמניע את הכלכלה האילתית, התרומה האקולוגית שלו כבירה. כתפר שבין הים ליבשה הוא קולט שאריות אורגניות מהים שהן הבופה של יצורי החוף, הוא מספק סביבה מתאימה גם למתחפרי החול או לבלוטי הים ושאר נדבקי הסלע שלמדו לחיות בו, והוא מעניק בית ליצורים שמחזור החיים שלהם נע בין הים ליבשה. יצורי החוף מחזירים לו כגמולו, חופרים ומאווררים לו את הקרקע, מפרקים וממחזרים חומרים, מסננים מים וכל הזמן מאזנים את שרשרת המזון.

בקיצור, כמו שהבנתם כבר, בחוף האילתי לא משעמם לרגע, ולא בגלל המטקות. גלים, יובש, ים, יבשה, חום, קור, הטבע יודע להתגבר על אלה. הבעיה היא שהעולם הדינמי היפהפה הזה מאוים על ידי ההולכים על שתיים שלא תמיד יודעים שהם מאיימים עליו. יותר מכל בתי הגידול, כאן על החוף ברור מי בעל הבית - או מי בטוח שהוא בעל הבית. הפיתוח העירוני והתיירותי גזל מדיירי החוף הקטנים שטחי מגורים; חצץ הובא לחופים למען המבקרים והוא לא מתאים לבעלי החיים שבו; תאורה חזקה ולא מותאמת ממסכת את אור הירח ומשבשת את נתיב אבקועי צבי הים; כלי הפלסטיק ואריזות הביסלי-במבה מזהמים ומשמשים מלכודת לבעלי חיים קטנים; עולם החי העשיר של החופים הולך ונעלם. 3

מה עושים? מחנכים, מציעים פתרונות ושומרים. כבר שנים מנסים ארגונים ירוקים וחוקרים נחושים לשנות מדיניות, לשמור על קשר עם חיל הים במטרה לשפר את ניהול החוף, ולמנוע את הפגיעה בסרטנים בשטח הצבאי. מהלכים למזער את זיהום האור שפוגע בצבים. גם אנחנו יכולים להתנהג לחוף וליושביו כמו שמגיע להם, כדי שחולונים וזנקנים ובלוטי-ים ימשיכו להיות איתנו