יצא לכם פעם לשנרקל בשמורת האלמוגים? השתתפתם בקורס צלילה כוכב אחד ואתם בטוחים שראיתם הכול? צללתם במלדיביים ועשיתם סלפי עם מנטות ענק? חברים, עוד לא ראיתם כלום, אבל אתם לגמרי חיים על הקצה - קצה הקרחון של שונית האלמוגים. כי המקום שאתם קוראים לו "שונית האלמוגים", הוא רק עליית הגג של המבנה המורכב והמיוחד של הטבע הימי במפרץ אילת. ברגע שתרדו קומה אחת למטה, עשרות מטרים מתחת לפני הים, עולם חדש ולא מוכר עומד להיפתח בפניכם. לאט לאט העיר הגדולה נשארת מאחור, אור השמש הולך ודועך, האווירה נהיית אפלולית ומסתורית. אתם מעמיקים עוד, ופתאום מימין מזדהר עליך אלמוג שמזכיר עץ אשוח ענק, משמאל מגיח דג עם קרן מזדקרת מעלה, ומלמטה פותח עליך דג זוג עיניים ענקיות.

ברוכים הבאים לאזור הדמדומים, חוויה במימד אחר, האזור בו כף רגל אנושית כמעט לא פידלה – השונית המזופוטית. מה זה מזופוטית? "מזו" ביוונית פירושו אמצע, "פוטו" הוא אור, ויחד הם בעצם קומת הביניים הגדולה בוילה המפוארת של הטבע הימי במפרץ, האמצע שבין עליית הגג של המים הרדודים שטופי האור לבין מרתף המעמקים האפלים. האזור המזוטופי שמשתרע בערך בין 30 ל-160 מטרים מתחת לפני הים, הוא קצת ילד הסנדוויץ' של השוניות, זה שלא זוכה לתהילה גדולה וחבל, כי באמת שיש לו על מה. כאן דרים בכיף יצורי המערכת האקולוגית הקסומה - זאת אומרת אלה שיכולים לעמוד באתגרים הקשוחים שלה.

למשל, אחד האתגרים המשמעותיים באזור המזופוטי הוא האור, או יותר נכון, היעדרו.  רוב האלמוגים חייבים אור. שירותי ההסעדה שלהם – אצות שיתופיות זעירות - עובדים עם אור במטבח. שיטת הבישול שלהם מבוססת על פוטוסינתזה, ואור הוא מוצר גלם הכרחי, ומה תעשה כשאתה בעומק 60 מטרים ורק אחוז אחד מאור השמש מגיע? תהיה יצירתי. חלק מהאלמוגים בשונית המזופוטית מצאו פתרון מבריק מתחום התאורה: פלואורסנט. הם מייצרים בגופם חלבונים פלואורסנטיים שיודעים ללכוד את אור השמש המועט שחודר לעומק ו"למקסם" אותו - להמיר אותו לאור זוהר שמספק לאצות השיתופיות, צוות הקייטרינג, גנרטור שיאפשר להם להכין את המזון של האלמוג. על הדרך מקבלים העוברים ושבים כרטיסים חינם לפסטיבל אורות זוהרים. 2

עוד יצירתיות? קבלו את אלמוג הדקדק, עם שם של חטיף דיאטטי וצורה של צרור עלי חסה פתוחים, הוא מדגים מה זו הסתגלות. הדקדק עבר התאמות אבולוציוניות, הגדיל את שטח הפנים שלו, וכך הוא מאפשר חשיפה יעילה יותר לאור השמש – חברים, כל פוטון קובע!   בכלל קורה כאן דבר מופלא: חלק מהמינים שפוגשים בעליית הגג - בשונית הרדודה, חיים גם בקומה המזופוטית, אבל פה הם משנים צורה: משטחים, ומותחים ופותחים את עצמם כדי לקבל קצת שמש. קצת פילאטיס לא הזיק לאף אחד.

לא רק אלמוגים מגלים תושייה. חלק ממיני הדגים והסרטנים שמבלים את רוב חייהם בעומק המזופוטי, פיתחו עיניים גדולות ורגישות שיכולות לקלוט ביעילות את האור. כך הם מאתרים את הארוחה הבאה או מזהים את האויבים שלהם בסביבה האפלה, קשוח כבר אמרנו?

כמובן שיש את אלה שנולדו לסצנה המדומדמת: ספוג למשל, בעל חיים פשוט וחסר חוליות שנראה כמו, ובכן, ספוג. הוא מבחינתו לא צריך את השמש. הוא שואב מים לתוכו ורשת הדייגים הפרטית שלו בפנים כבר תעשה את העבודה, ותצוד את הפלנקטון ושאר מיני מתיקה.

גם האלמוגים הרכים - עדיני נפש שפחות אוהבים ללכלך את הזרועות בעבודות בנייה כמו אלמוגי האבן - מחבבים את המעמקים. אין להם כוח לגלים, לבוץ ולפסולת של עליית הגג, ובקיצור: למה להרוס את הציפורניים אם אפשר לשזור פרחים? תסתכלו על משפחת קסניה, כמה מיני אלמוגים במשפחה נראים כמו זר פרחים חי: זרועות האלמוג שרוצות לתפוס עבורו פלנקטון, יוצרות מראה מלבב של זר לשבת.

וכמו בכל שכונה חייבים בִּריון אחד לרפואה: קבלו את הדקר הענק, צייד-על שמתחבא בין האלמוגים ויוצא להראות לכולם מי בעל הבית, ובהצלחה לעוברי האורח. הוא לא הביריון היחידי במשפחה, זה כנראה תורשתי. כמה ממיני הדקרים מחבבים מאד את העומקים, והם ממלאים יפה את משבצת אימת היצורים - חוץ מיצור אחד: הדייג. הרגישות של הדקרים לדיג, פלוס העובדה שהם בעלי בשר עסיסי לחובבים, כמעט העלימה אותם, וזאת צרה צרורה. אנחנו צריכים את הבריון הזה שיעשה סדר, יווסת את האוכלוסייה, יסלק את החלשים והחולים, וינהל מלמעלה את מארג המזון בשונית. אין מה לעשות, יותר מדי פרטים ממין אחד מסוים תמיד יבואו על חשבון מינים אחרים, והם עלולים לפגוע בהתנהלות השונית.

לא רק דיג מאיים על השונית המזופוטית. כדי להבין את גודל האיומים צריך קודם להבין את התפקיד המרכזי שלה במפרץ אילת. הרי כילד הסנדוויץ' של המפרץ, השונית המזופוטית מקשרת בין כל חלקי המשפחה, האחים שבעליית הגג והאחים שבמרתף.

איך? נתחיל מזה שהיא לא באמת יחידת מגורים עצמאית עם כניסה נפרדת. היא מחוברת בטבעיות למים הרדודים מצד אחד ולים העמוק מהצד השני, ולכן היא משמשת נתיב מעבר חיוני למינים שמזפזפים בין העמוקים לרדודים.

הזואופלנקטון, יצורים זעירים שמרחפים להם במים, אוהבים את חיי הנדודים. יש להם לו"ז יומי עמוס וקבוע – ביום צוללים למעמקים, ובלילה עולים אל פני המים לאכול פיטופלנקטון. הם בעצמם משמשים קייטרינג לשורה ארוכה של יצורים – ספוגים ואלמוגים ודגים ותולעים. לכן הם עוברים דרכה מתוקף היותה תחנת ביניים, ולפעמים גם נגררים על-כורחם לחדר האורחים המזופוטי בגלל זרמים ומערבולות.

מי שדווקא יורד לכאן מרצונו לגמרי הוא צב הים. להזכירכם הוא נושם אוויר בדיוק כמונו, אבל כבודו יכול לעצור את נשימתו ולצלול לעומקים של יותר מ-150 מטרים! שפע הספוגים שבשונית המזופוטית עוצר נשימה - הוא ניזון מהם ולכן מזדמן לפה מפעם לפעם. אז הכנסת אורחים - צ'ק

במקביל להכנסת האורחים, מתקדמת לה המזופוטית יפה גם בלימודי הרפואה ונחשבת להבטחה. היצורים שחיים בה, צריכים להגן על עצמם מטורפים. קחו למשל את הספוגים שכבר הזכרנו וחבריהם האצטלנים, חסרי חוליות שמתיישבים על מצע ולא קמים. ליצורים צמודי מצע כאלה קשה לברוח מטורף, איך הם בדיוק יגנו על עצמם באין רגליים להימלט? שוב היצירתיות של יצורי המזופוטית מכה גלים - הם מייצרים תרכובות כימיות שמקשות על טורפים לאכול אותם, ומכל מיני נודניקים להתיישב להם על הגב.

היום, האדם כבר לומד לנצל את "חומרי הטבע" - החומרים החדשניים שהם מפיקים, ומשתמש בהם לפיתוח מוצרים רפואיים. שמעתם על אלמוגי הגורגוניה? אתם עוד תשמעו, לא רק בגלל המראה ההיפסטרי משהו, אלא כי יחד עם השכנים, הספוגים והאיצטלנים, הם מושכים את תשומת לבם של אנשי הכימיה והרפואה. הפוטנציאל הוא אדיר ויש מהחומרים שכבר שימשו כבסיס לתרופות לסרטן ומחלות אחרות.

אם השונית תיפגע, אפשר להיפרד מהר מחלום הקליניקה. השונית המזופוטית לא נגישה, ולמזלה, פחות צוללים ומבקרים משאירים בה חותם. עדיין, שיירי ציוד דיג ופסולת ששקעו בעומק עושים נזקים - עוגנים וקרסים, ורשתות דיג שהופכות למלכודת מוות. פסולת, שמישהו חשב שתיעלם מעצמה, אורבת לשוכני השונית, חונקת ומרעילה אלמוגים ובעלי חיים אחרים.   רובוטים תת-ימיים וצוללים טכניים – שיטת צלילה באמצעות תערובות גז מיוחדות – הם היחידים שיכולים להגיע לעומק השונית המזופוטית, וכשהם מגיעים הם לפעמים מגלים שיש להם איפה לשבת: כיסאות נמצאו בקרקעית, לצד בקבוקים וכלי שיט טבועים, ואפילו שמיכה יש להם להתכסות בה.

אילת היא גם עיר נמל של מטען, דלק ונפט. כשאין מעקב ואכיפה על תפעול נכון של כלי שיט,דלק ושמן במים מתפשטים, חלקם יוצר תרכובות ששוקעות, ועלולות לחרב חלקים בשונית האלמוגים.

מה עושים? כמו שהוכרזה שמורת האלמוגים המוכרת, שהיא חלק קטן בתוך הטבע הפראי של המפרץ, חייבים להכריז על שמורת השוניות המזופוטיות כשטח מוגן ומנוהל. חשוב להגיד, הכרזת שמורה לא אומרת בהכרח התקנת גדר וגביית כסף מהתיירים. הכרזת שמורה משמעה רגולציה ואכיפה של דיג, השלכת פסולת וכדומה. שמורה מזופוטית תגן על המערכת האקולוגית הייחודית הזו, וגם על מקומה כילד הסנדוויץ' המוכשר במארג הטבע המורכב של המפרץ. שמורה כזו יכולה להוליד מחקר מדעי עשיר שיביא לנו את הדור הבא של התרופות, יכיר לנו עולם שלם של יצורים חדשים ומנגנונים יצירתיים, ויתן לילד הסנדוויץ' סוף סוף את הכבוד המגיע לו.