אתם מפדלים עם הסנפירים בין גורדי השחקים של שוניות האלמוגים. לא נרגעים מהצבעים, מהצורות, מהקצב, כמה חיים יש כאן יא אללה. במעבר בין בלט אלמוג אחד לשני, אתם שולחים מבט לקרקעית. שטח חולי משתרע שם למטה, ימין ושמאל רק חול וחול, מצע רך וישנוני שהשאיר את כל האקשן לשונית. פה ושם זרוקה איזו קונכייה, שביל מטושטש, שדה תלוליות. כלום לא קורה פה.

לכאורה.

השקט מתעתע, משהו רוחש מתחת לפני השטח… אז, תוך שבריר שניה מתרומם מהעפר עוף החול - חתול ים מלא בחול. גוף הדיסק השטוח עם הזנב הדק מתרומם, משאיר אחריו אבק, מרחף מעל הקרקעית ו"מוריד" תולעת תועה. כמה מטרים משם מתעוררת הקונכייה לחיים, זזה ומקרקשת, מתוכה מבצבצות צבתות ורגליים, והופ מקפץ החוצה סרטן נזיר, העיניים שלו מגיעות אחריו. והרעש הזה ברקע, קליק-קליק-קליק, קסטנייטות של סרטן עגלגל שלא שמתם לב שהוא שם, כי הוא מתמזג לגמרי עם הצבע של החול. חבורת צלופחים מאורכים מזדקרת פתאום מהקרקעית, וזה עוד כלום לעומת הלילה, לרגע שבו יוצאים יצורי החול מהמחבוא לסדר לעצמם ארוחת הערב.

אל תתנו לחול לבלבל אתכם -  הקרקעית החולית היא מערכת אקולוגית דחוסה ועמוסת חיים. מי בא לשחק בארגז החול? אינספור סרטנים, תולעים, דגים, דיונונים, קווצי עור, חלזונות, חשופיות צבעוניות ויצורים שלמדו להתמודד עם האתגרים שהחול מייצר. 1

ברוכים הבאים לבית גידול החולי, האח המאובק שלא רואה בעיניים - ואיך יראה עם כל החול הזה?

המצע הרך בקרקעית מפרץ אילת נוצר משברי אלמוגים שננגסו על ידי דגים, התפוררות שלדים של יצורי שונית שחיו בה ובתיבול ייחודי של גרגרים שנשחקו מהרי המדבר סביב המפרץ. אם תקחו חול מהקרקעית, ותניחו אותו תחת עדשת מיקרוסקופ, תגלו שהוא לא אחיד, הוא מורכב משלל צורות וצבעים.

אחד ממרכיבי הקרקעית למשל הוא "חוריריות" – יצורים עם שם לא אסתטי, אבל הם? אסתטיים גם אסתטיים. יצורים יפיפיים שכמו אלמוגי האבן יוצרים שלד גיר - חלקם אפילו חתמו על הסכם שיתוף עם אצות שיתופיות. במותם, הם תורמים את גופם למצע. החול יזכור.

למען האמת, לא קל כאן בחולות. קודם כל לך תסמוך על חול - כל גל שחולף, זרם ים עצבני או תנועת סנפיר חדה יכולים לגרום למפולת ולמוטט את הבית שהרגע בנית במו רגליך. אם אתה חסר חוליות או קונכייה פריכה, הטורפים רק מחכים לך – טריגונים, דגים נוברים, צלופחים חדי שיניים, איפה תסתתר? בגרגרים? חביבי, אתה במדבר רחב ידיים, לא תוכל להתחבא בתוך עלי עשב ים או להיכנס לסדק בגיר האלמוג, אין ממ"ד ואין ממ"ק.

עכשיו, לא רק שאתה נווד שצריך לבנות את האוהל שלך בכל פעם מחדש, גם לא מחכה לך בחאן לאפה דרוזית על טאבון: האוכל שעומד לרשות יצורי החול חמקמק ודל, ואין בו ארוחות חינם, צריך לעבוד קשה כדי לזכות במנה. התפריט מבוסס על פתיתי פלנקטון שקבורים בין הגרגרים, הפרשות יצורים ומיטב הפסולת האורגנית, כך שנדרשת פה פינצטה איכותית במיוחד או מגוון טכניקות יצירתיות.  וכאילו לא די בזה, עוד לא דיברנו על אתגר החמצן – החמצן כמעט ולא חודר לעומק החול, ואם הוא כבר מצליח להגיע, חיידקים שגרים בין גרגרי החול חוטפים אותו ומגייסים מיד לעבודה: פירוק פסולת אורגנית.

בקיצור – הבית מט לנפול, האוכל לא שוס גדול, אין מקום להסתתר, ובחול החמצן בקושי חודר.  איך חיים בחול הזה?

לא צריך להיות איינשטיין כדי להבין שכדי לשרוד בבית הגידול החולי כדאי להתמחות בחפירה – צריך להסתתר? תתחפר!. התחפרות מאפשרת לתפוס מחסה מגל עוין או מטורף רעב, ויש הרבה מיצורי החול שמחופרים רוב הזמן. הראייה: תלוליות העפר שרואים לאורך הקרקעית ומעידות על עבודות מאומצות של קבלני החפירה של הים.  אצל תולעים רב-זיפיות חפירה היא דרך חיים. כל תולעת, גם אם היא באורך של מילימטרים, היא דחפור. תסתכלו על בני משפחת הגליצריים, תולעים גמישות ואדמדמות שחובבות את הקרקעית הרכה. כל אחת מהן היא מהנדסת חפירה עם ארגז כלים מדוגם: עם הראש היא מפלסת שביל בין הגרגרים, אז היא שולפת מין חדק שבקצהו לסתות חזקות ומשתמשת בהן כעוגן, נועצת בחול ומושכת את הגוף פנימה. השלב הבא הוא הטיח – היא מפרישה ריר שמקשה את הדפנות, והרי לכם מנהרה ערוכה למגורים, מרחב מוגן תקני. שם התולעת תחיה, ותצוד יצורים שלצערם נקלעו לשכונה. המחילות מאפשרות למים מחומצנים להיכנס.

כמובן שהחולות מתלבשים יופי על הביישנים שבחבורה – הרי מה רוצה ביישן אם לא לקבור את עצמו? לכן הסרטן ביישן ים-סופי מבסוט בחולות – הוא קובר את עצמו בחול בעזרת צבתות ורגליים, ומשאיר בחוץ שני עמודים שעליהם תלויות העיניים. כך הוא מבלה רוב היום, אין סוף לבושה. הצבתות שלו נעולות קדימה ונראות כאילו הוא מכסה את הפנים, בתכל'ס הן פשוט יוצרות לו מגן מפני החול. ועכשיו נראה אותך, טריגון, כן אתה, זה שמחפש אוכל למעלה, בוא נראה אותך מזהה את צלחת החול הבלתי נראית. בהצלחה.  אגב, ביישן ביישן אבל כשזה מגיע לצדפות יוצא מהביישן האלפא והוא מפצלח אותן כאילו אין מחר.

ואם חפירה, אז שתהיה הוליוודית. מערכת היחסים של הסרטן כבד הראייה ודג הנחייה שלו מצולמת לא מעט וכבר הפכה ויראלית. הגיבור: נקשן שיתופן - סרטן שחופר מחילה וחי בה, ועסוק רוב הזמן בשיפוצים – מפנה ערימות של חול אל פתח המחילה ונכנס להוציא את הבאות בתור. הבעיה היא שהוא בקושי רואה, והוא לא יכול להבחין בסכנות שאורבות לו בחוץ. לכן, בפתח המערה הוא העמיד שומר ראש, קברנון, לא ממש באדי בילדר אבל דג קטן ושותף נאמן. הוא עומד שם בחוץ ולא מוריד את העיניים מהסביבה, מתריע מפני סכנות מתקרבות, והקשר ביניהם נשמר באמצעות מגע. תמורת שירותי האבטחה מקבל הקברנון מגורים ומחסה בחינם. 2

מי שחפירה היא שמו השני, ולא כמטאפורה, הוא הבינתן הנובר. דג עם פס שחור מאורך ושפם סלבדור דאלי לבנבן. השפם הוא בעצם זוג זיפי חישה שמלאים בקולטנים ועוזרים לו לגרד ולנבור בקרקעית ולאתר את הטרף שלו. ענני החול שהוא מייצר הם מראה נפוץ בבית הגידול החולי

עוד פתרון למדבר הימי החולי הוא בגדי הסוואה, צבע ומרקם שמדמים את החול ומקשים על הטורפים לאתר אותך. אחד מהמסתווים למשל הוא סנדל נמרי, דג שטוח ומנומר, שעם כל הכבוד למורים, שתי העיניים שלו באמת ממוקמות בגב. בזכותן יכול הסנדל לרבוץ בחול, לעמוד על המשמר מול הטורפים שלו, ולארוב לטרף שלו - דגים קטנים וחסרי חוליות.

מאסטר ההסוואה הגדול הוא דג קטן בשם עקרבנון. הוא לא מלכלך את הידיים בלחפור מחילה - עבודת כפיים זה ממש לא בשבילו - אבל אל תראו אותו דגון עדינון. יש לו גוף מגושם, מכוסה בליטות וזיזים, שמשנה את צבעו בהתאם למצע. למה לטרוח לחפור אם יש לך סטיילינג של בז' עם נקודות, ואתה בעל כוח על - רואה ואינו נראה. כשטרף עובר הוא שואב אותו בפיו. כשטורף עובר הוא משתמש בארס שמתחבא אצלו בסנפירים.

ומה זה השטיח העגול והמאובק הזה? מרבד שנסחף מהחוף? לא, זה טריגון מנגרובים שרובץ חצי קבור בחול ומסתווה יופי. הוא עגול, וגופו בצבע חום-אפרפר עם נקודות לבנות, ויש לו זנב שאף דג או תולעת לא רוצים להכיר מקרוב – בפנים מסתתר עוקץ. דג הסחוס הענק רוצה את הסטייק היומי שלו, אבל יש מצב שהסטייק שלו מתחפר ברגעים אלה ממש. אל דאגה, בדיוק לשם כך הוא מצויד בחוש המיוחד שלו: חישה חשמלית.   כמו דגי סחוס רבים גם הוא הוא מצויד בחיישנים זעירים שקולטים שינויים בשדה החשמלי. איך זה עובד? כל יצור חי מייצר זרמים חשמליים בלתי מורגשים, כל תזוזת שריר או פעימת לב. הטריגון ויצורים אחרים שניחנו בחוש החשמלי הזה, יכולים לחוש את הדגיג המתחבא, לצאת מהמחבוא ולהתגלות, ואז לעוט עליו.

את משבר החמצן פתרו יצורי החול בדרכים שונות ומקוריות. מלפפון ים בשם גלילן שחור – אחד שנראה כמו מלפפון בים או כמו גליל שחור – הוא שואב מים ידוע. הוא שואב מים לגוף, קולט מהם את החמצן ואז שוטף אותם החוצה. בזמן שהוא משיג לעצמו חמצן, הוא גם אוכל – הזרועות שלו הן סוג של מגרפות, והוא קולט מהן את כל החומרים המזינים שהוא צריך. את השאריות המלפפון פולט כגלילי חול נקי. אם הבחנתם בו במקרה שוכב על הקרקעית, בטח קשה לכם לדמיין את הגליל השחור כחקלאי מיוזע, אבל הוא ללא ספק אחד מהטרקטורים של הים. עבודת החריש שלו חשובה לאקולוגיה כמו שחריש חשוב לחקלאות – תנועת החול מאווררת את הקרקעית, מכניסה חמצן ומשמרת את המערכת בריאה.

לובניה מאורכת לא סתם מתמודדת עם חוסר החמצן, הגברת הִנדסה לעצמה מערכת אוורור תת קרקעית ניידת!. קודם כל נציג אותה בפניכם: לובניה, היא קיפוד ים נפוץ במפרץ אילת, וכמו כל קווצי העור עטורת קוצים. במקרה שלה המראה מדובלל משהו, קרחת לא אסתטית עם אניצי קוצים, אבל מילה שלנו, לא תרצו להכיר את הקוצים שלה דרך הרגל. כמתחפרת מקצועית, אחת שנעלמת תוך דקה מפני הקרקע, היא חייבת חמצן שם למטה. מה עושה הקוצנית? היא חופרת תעלה אנכית, כמו קש עבה שדרכו מים נשאבים פנימה. כיוון שהיא נעה בחול במהירות שיא, היא כבר יוצרת את ה"קש" הבא, ומשאירה את הישן שיפנה את המים החוצה. גם הלובניה, כמו רבים מיצורי החול, שייכת לשואבי המים ומסנני המזון. היא מעבירה כמויות חול גדולות דרך מערכת העיכול ומסַננת מתוכו מזון אורגני.

דרי ארגז החול הימי לא נמצאים כאן רק כדי לשים ת'ראש על דיונה ולשחק שש-בש. הלובניה, הגלילן, הביישן וכל יתר המתחפרים, הנוברים ומְאַבֵּקי החול, עושים שירות אקולוגי נפלא לקרקעית הים: הם חורשים ומאווררים את המערכת, לצד חיידקים ובעלי חיים שמפרקים, מערבבים ומזרימים חומרים אורגניים. החול הוא לא רק חול, הוא תעשיית מחזור שלמה שמזינה את כל יצורי הים – גם את שוניות האלמוגים שאתם לוטשים אליהן עיניים ממושקפות.

למרות שהקרקעית הרכה היא המערכת האקולוגית השנייה בגודלה בכדור הארץ, ולמרות שהיא חיונית ליצורי הים, היא לא זוכה לתשומת הלב הציבורית והמדעית שאחיה מקבלים. הקרקעית החולית מאוימת מפעולות פיתוח ותשתיות חוף, זיהום וזליגת חומרים המגיעים מאוניות, פסולת ופלסטיק שמגיעים אליה זכות האדם, סכנת הנפט מרחפת מעליה, כריית חול ושאר פעילויות שלרובן אחראי האדם. צריך לעשות הכל כדי להגן על החול!